עבודה וקורונה. מה? איך?!

שגרה.

מילה כל כך לא טרוויאלית בימינו הטרופים.

אחד הלקוחות אמר לי פעם, עוד לפני שנהיו לי שני יורשים (אבל הראשונה לכתר כבר היתה בהתהוות) "שגרה מבורכת". זוג אהוב עם שתי בנות מקסימות, ששיפצתי להם את הדירה – הוספנו עוד חדר לדירה הקיימת שלהם. לא הבנתי איך זה שמתבטלות פגישות כי הילדה חולה. הרי הבית הוא הכי חשוב. יש דד ליין לסיום הפרוייקט ובלה בלה בלה.

היום, ממרום שבועיים ללא מסגרות, כשעונת השיפוצים מתדפקת בשערי אפריל ומתוכנן לי קיץ לוהט, אני מבינה היטב את משמעות הביטוי.

החיים כפי שנהלתי אותם (וגם, לא באיזה שגרה מופתית לפי סדר יום גרמני), לא מתקיימים היום. פשוט לא. כלומר – הילדים קמים באותה השעה ומגיעים למיטה שלנו, איכשהו מצליחים לארגן איזה דמוי ארוחת בוקר כמו זאת שהיתה לנו בימים שבהם היה עוד גן, ואז הכל מתפורר. אם כל ערב אני מחפשת דברים שאפשר לעשות עם שני קטנים בבית – 5 דקות לתוך הבוקר אני מבינה שזה כבר לא יתקיים. איכשהו הזמן עובר תוך כדי ארוחת בוקר מתמשכת עד לארוחת צהריים. ואז נישנוש מתמשך עד ארוחת הערב שהיא בעצם הסמן האמיתי לאיזשהי שגרה כי מקלחות סיפור ולישון.  

ואיפה בתוך כל זה עובדים?

בתור עצמאית – העבודה לא נפסקת. גם אם אין פגישות, גם אם דברים נדחים טיפה, הרי בסוף המשבר הזה ייגמר והחיים יחזרו למסלולם פחות או יותר.

יש לנו חדר עבודה בבית. איכשהו התמזל מזלנו ויצא לנו עוד חצי חדר שמנותק מההמולה והבלגן של הקיום שלנו, ואפילו יש לו פינת קפה ונישנושים כי הוא מאחורי המטבח. בחצי חדר הזה, שמוגבה בארבע מדרגות ואפילו יש לו דלת, מתקיים המשרד שלי. ספריית החומרים, המחשב, כל הקלסרים. מדפסת גדולה, מחברות. כשמגיעה השעה עשר בלילה אני הולכת לפינה הזאת וצוללת לעבודה.

כשעוד היתה לנו שגרה אי שם לפני אמצע מרץ, המחשב שלי היה בכלל בשולחן האוכל, ושולחן העבודה שלי נראה כמו מחסן. אבל מהרגע שהכל התהפך נכנסנו שנינו בלילה ופשוט סידרנו אותה ככה שאוכל לעבוד מהבית בשקט של עצמי אפילו כשהילדים בבית.

עכשיו בימי הבידוד/סגר/סושיאל דיסטנסינג כמו שקוראים לזה באמריקה הרחוקה, כשאנו נדרשים לעבוד מהבית, פתאום החשיבות של פינת עבודה ביתית מקבלת משנה תוקף. הרי לא ניתן לנהל פגישות זום מהמיטה בפיג'מה (לא אם אנחנו רוצים להיראות רציניים). ובכלל אני מאמינה שכשיש מקום יעודי למשהו – הוא מתקיים כמו שצריך. 

פינת עבודה מושלמת. צילם: רועי מזרחי. לתמונות נוספות מהפרוייקט ליחצו ממש פה.

כשכל המשפחה בבית – כל שניה יש איזה יורש שצועק ברקע "אמא, אני רעב" "אבא הוא לקח לי את השלט של האקסבוקס" ועוד כלמיני שכאלה. ברגע שיש פינת עבודה מסודרת ובה יושבים לעבוד זה מסמן לשאר בני הבית שכרגע אמא/בא צריכים לעבוד ו-וואלה, תסתדרו לבד. שזה בפני עצמו – משמעותי.

אז רציתי לחלוק איתכם כמה טיפים קטנים לאירגון פינת העבודה הביתית… אף אחד לא יודע מתי הכיף כיף הזה ייגמר וכמה זמן עוד נצטרך לעבוד מהבית (וגם יש לוח פינטרסט לפינות עבודה ומשרדים ביתיים – ככה, להשראה) 

  1. משטח נקי – כמה שפחות דברים על גבי השולחן מלבד המחשב וכל מה שבא איתו (מקלדת, עכבר), למעט המעט שנדרש – מקום לסלולרי (!!), מחברת קטנה ועטים. גם המדפסת לא צריכה לשבת על השולחן עבודה.
  2. שידת מגרות קטנה, או אפילו יחידת מדפים פתוחים ליד השולחן, מתחת. שיהיה מקום למדפסת אם אתם מאלה שצריכים, ומקום לכל הציוד המשרדי שאתם כן מחזיקים בבית (מחברות, דפי מדפסת, מחשבונים, או במקרה שלי – כל העולם וחמותו).
  3. תאורה טובה. אם אתם עובדים במהלך היום – אור יום טבעי זה נהדר. אם אין אור טבעי, תדאגו לגוף תאורה לצידכם או מעליכם. תאורה מאחורה תגרום לכך שתטילו צל על גבי המסך והשולחן. תאורה מול העיניים פשוט תסנוור אתכם.
  4. חשמלים – כשאני מתכננת שולחן עבודה בפינת עבודה ואפילו בחדרי ילדים, אני מבררת איזה מחשב משתמשים. חשוב שיהיו לפחות ארבעה שקעים, נקודת טלפון ונקודת רשת אינטרנט לחיבור קווי לרשת. כל הכיף הזה נכנס באביזר יעודי מתחת לשולחן העבודה. ו… שיהיו לפחות שני שקעים מעל השולחן. בשביל להטעין את הסלולרי ובשביל מחשב נייד.

         > אין יותר מבאס מהחוטים שמתרוצצים לנו מול העיניים, בוודאי בסוף שיפוץ.

         > אם אתם בדירה שכורה – מרבה שקעים שמקובע לקיר יעשה את העבודה.

  1. סטיילינג ופרקטיקה – מקום לתלות דברים יפים אבל גם תזכורות. זה יכול להיות לוח שעם, זה יכול להיות רשת עם קליפסים, לוח מחורר ואפילו פשוט חוטים מתוחים על מסמרים עם אטבים שעליהם תולים פגישות או סיסמאות לכל מיני דברים חשובים, תמונות שאר דברים.

קחו לעצמכם את סוף השבוע לארגן את פינת העבודה שלכם. זה יעשה לכם טוב על הנשמה. מבטיחה.

***

התחייבתי לעצמי, וגם לכם, כשהתחלתי את הבלוג – לפוסט כל שבוע ביום קבוע. מודה שבשבועות האחרונים זה נהיה אתגר די רציני להצליח למצוא את השקט הנדרש ואת הנושא שמעניין אותי לכתוב עליו ושיהיה גם רלוונטי כך שאעמוד בהתחייבות שלי. 

מקווה מאד שנחזור לשגרה כמה שיותר מהר ולא רק בשביל השפיות של כולנו, אלא גם כדי שאוכל להמשיך לכתוב כמו שאני אוהבת 🙂 

בינתיים – תשמרו על עצמכם ותהיו בריאים!

מחכה כבר לפעם הבאה!

ענת 

פוסטים נוספים משולחן העבודה

השאר תגובה

Call Now Buttonרוצים מתנה קטנה?